למה משפטים מסויימים נראים נכונים
טיפ
משפט נשמע 'נכון' כאשר יש זיקה (שלא לומר, הלימה) בין החלקים השונים שלו, מה שמייצר לכידות, או כאשר הוא קצר דיו בשביל להתפס כיחידה לכידה אחת.
דוגמאות? בבקשה.
"בני השמן, בבטן יש לו בן" - החריזה יוצרת זיקה בין שני חלקי המשפט, וגורמת לו להשמע 'נכון'. זו הטעייה שנפוצה אצל ילדים. זו גם הצורה בה הם מעליבים זה את זה, כי תוקפו של המשפט בא מהלכידות הפנימית שלו, והוא 'נכון' להם גם אם אין לזה אחיזה.
"אין ערבים - אין פיגועים" נשמע נכון, כיון שיש בו שתי יחידות שפותחות באותה מילה. זה לא אומר דבר על נכונות המשמעות שלו.
"במקום בו שורפים ספרים שם ישרפו גם בני אדם" - אותו עיקרון, החצי הראשון והחצי השני של המשפט מתכתבים באמצעות הפועל והחלפת שם העצם. אלה שני משפטים שבנויים אותו דבר, ולכן החיבור בין שניהם נשמע נכון.
"ויני, וידי, ויצ'י" או "אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו" - האליטרציה, החזרתיות על הצלילים כאן, יוצרת זיקה בין האיברים השונים במשפט, וממילא - לכידות פנימית.
תרגיל
קחו פתגם מפורסם ונסו לנסח את המקור שלו, כלומר, מה היה הסיפור שהוביל לקביעת המשפט. אנחנו מכירים את הסיפור שהוביל ל'לא דובים ולא יער', או את 'when you have to shoot shoot. don't talk', אבל מה היה הסיפור שהוביל ל'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'? ומה היה הסיפור שהוביל את הביטוי 'מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה'? בחרו פתגם וספרו.
